טסלה מודל 3, יונדאי איוניק 6 – מבחן השוואתי

מעוצבת באופן בוטה ומזכירה דגמי פורשה, גם מלפנים ובמיוחד מאחור. גם כאן החרטום נראה מעט סתמי, בעיקר בגלל הפנסים שנראים לא קשורים לשאר המרכב, אבל היתר נראה מצוין עם הופעה דינמית ייחודית המודגשת גם על-ידי ספוילר אחורי.

מעולם לא התלהבתי מהעיצוב של מודל 3. בעיקר בגלל החרטום חסר האישיות, בוודאי בהשוואה לדגמים הראשונים של טסלה, מודל S ומודל X, שהביאו את בשורת טסלה עוצבו באופן מושך הרבה יותר. לעומתם ה-3 נראית באופן מובהק כאחות הקטנה והפחות יפה. ועדיין הקווים זורמים ונקיים ושטח השמשות ענק גם ביחס למרכב, ונתייחס לזה בהמשך.

סביבת הנהג במודל 3 מינימליסטית עד הקצה, נקייה ממתגים באופן מבהיל ובמרכזה צג "15 ענק המבהיל לא פחות בכמות הנתונים והאפשרויות. ככל שעבר הזמן, מבנה סביבת הנהג, ובמיוחד שטח השמשות העצום המתאפשר הודות לו, מצאו חן בעינינו יותר.

זה לא רק הקבינה המוארת, האווריריות הזו מושגת גם כי הכל נמצא בתוך מסך אחד ענק שמנקה את האזור. כצפוי ממרכז שליטה אחד ויחיד, תפעול שלל הפונקציות פחות נוח תוך כדי נהיגה. כן, יש מספר פונקציות מעולות כמו המעבר הפשוט בין הצגת טווח נסיעה בק"מ לבין הצגת האחוזים בסוללה או ממשק ניווט מצוין. גם ברור לי שבעל המכונית יכניס את עצמו למערכת ומספיק שהמכונית תאתר אותו באזור כדי שהיא תכין לקראתו את המושב, ההגה והמראות. ועדיין תפעול תתי-תפריטים בזמן נהיגה דרך הוא עניין לא מוצלח ובנוסף יש מיני פונקציות מסורבלות כמו כיבוי המגבים שמשום מה, החליטו באמצע יום המבחן לפעול באופן קבוע, כשבחוץ יבש מוות ו-40 מעלות, או חוסר האפשרות בבחירת מצב הרגנרציה של הבלמים כאשר המכונית בתנועה.

איכות החומרים סבירה-מינוס עם יותר מדי פלסטיק נוקשה ופשוט למגע. מצד שני דיפון האלקנטרה מרים את התחושה והמראה. מושבי העור נאים ונעימים יותר מאשר באיוניק 6, אבל הם מגיעים בתוספת תשלום. גם מלפנים וגם מאחור יש שפע של מקום לכל כיוון, וחלון הגג, על אף שאין לו כיסוי, מוסיף המון נקודות ובמיוחד במושב האחורי. בעניין זה, למרות החום הרב בחוץ והיעדר הכיסוי בפנים, הרכב נותר ממוזג היטב.

גם לאיוניק 6 סביבת נהג שונה מהמקובל, אבל לא רדיקלית כמו זו שבמודל 3. היא דומה מאוד במבנה ובעיצוב לסביבת הנהג באיוניק 5 ומשלבת היטב בין צג המולטימדיה לבין המחוונים המוקרנים. הראות לפנים טובה, אבל לא כמו במודל 3, והראות לאחור עדיפה. מנגד בנסיעה לאחור, תצוגת מצלמות הצד פחות טובה בגלל עיוות יתר של התמונה.

איוניק 6 היא המצוידת יותר מבין השתיים – גם במפרט האבזור, גם במפרט הבטיחות (ראו תיבה בסוף). הפונקציות השונות נחלקות בין מסך המולטימדיה ("12.3) לשלל כפתורים ולחצנים שפזורים בסביבת הנהג. התפעול קל ונגיש יותר מזה שבמודל 3, אבל לא מושלם. התצוגה בלוח המחוונים קריאה, אבל לא מאוד נאה וחלק מהחיוויים קטנים ומוסתרים. לבקרת האקלים תפעול חיצוני אך פעולת לחצני המגע וחלק מהחיוויים אינם ברורים. גם תפעול חלונות החשמל על הקונסולה בין המושבים לא נוח, אבל גרוע מכך, רק חלון הנהג מתופעל בלחיצה אחת לפתיחה ולסגירה; היי, זו מכונית של מעל רבע מיליון שקל?!

החומרים באיוניק 6 ממוחזרים וזה חשוב, אבל הם פחות נעימים למגע, והחומרים האלה הם גם בחלק מהלחצנים וכוללים גם את העור הסינטטי שעוטף את המושבים. המרחב לעומת זאת, ענק. זה לא שחסר מקום במודל 3, כמו שכאן מדובר בכניסה לממד אחר, במיוחד מאחור, ולזה נוסף מפתח-דלת עצום ונוח. ועם כל הגודל והמרחב חבל שתנוחת הנהיגה לא מספיק טובה כי המושב לא יורד נמוך מספיק ומי שאוהב לשבת גבוה יפגוש בתקרה.

עיצוב החלק האחורי של מודל 3 יוצר אשליה כי תא המטען קטן. אבל זו רק אשליה, כי הוא גדול למדי, נפחו 425 ליטרים, והמפתח סביר. בנוסף יש תא ענק מתחת לרצפה ועוד אחד מלפנים.

לאיוניק 6 תא מטען מעט קטן יותר, נפחו 405 ליטרים, המפתח צר יותר, ועם השכבת המושבים האחוריים לא נוצר משטח ישר. גם לאיוניק 6 יש תא נוסף מתחת לרצפה ותא קדמי, אלא שבמודל 3 תאים אלה גדולים ושימושיים יותר.