מבחן טווח – מכוניות חשמליות מתחת ל-200,000 שקלים

המכונית החשמלית הצמיחה זן חדש של נהגים ישראליים – כאלה שהפכו בלשים של עמדות טעינה ומומחים בגאוגרפיה של כבישים בישראל, כאלה שיש להם רישיון נהיגה כבר שנים אבל לראשונה נצמדים למהירות המותרת ולא חורגים אפילו בקמ"ש אחד, כאלה שיעדיפו לכבות את המזגן גם ביום חם רק כדי לצבור עוד ק"מ לטווח.

כי אמנם רכב חשמלי מגיע עם כמה יתרונות, אבל גם עם חיסרון בולט אחד: טווח ובצמוד לו טעינה. 

יצרניות הרכב מצהירות על טווח מרבי שמעניק אינדיקציה לא רעה, אבל אינו תואם תמיד את מה שמתקבל מנהיגה בפועל – גם בגלל המערך החשמלי של הרכב, גם בגלל אופני נהיגה שונים, סוגי תוואי למיניהם וגם השפעות החום (על הסוללה ועוצמת המיזוג).

אז אחרי שפרסמנו מבחן טווח שערכנו ל-10 דגמים חשמליים שמחירם מעל 200,000 שקלים, בחרנו הפעם 9 דגמים חשמליים שמחירם מתחת ל-200,000 שקלים ויצאנו למבחן טווח עד ריקון סופי של הסוללה.

המסלול

נקודת המוצא הייתה תחנת הטעינה בשפיים והיעד אילת (378 ק"מ). המסלול שנקבע הוא: כביש 2 ו־5, משם לכביש 6, מעבר לכביש 31, מעבר בערד ועד הפנייה ימינה־דרומה לכביש 258 (צומת חתרורים), פנייה שמאלה לכביש 25 (צומת צפית) ועד החיבור לכביש 90 דרך צומת הערבה ודרומה לאילת.

הבחירה בנסיעה דרך ערד מאריכה במעט את הדרך, אבל ממש אין לנו בעיה עם זה, כשיתרונה הוא מניעה ממפגש עם רמזורים שיכולים לפצל את השיירה ולגרום לעיכוב או עצירה מיותרת בשול שבמקרה של שיירה כל כך ארוכה גם מסכנת שלא לצורך.

"טסלה מודל 3 נותרה רלוונטית ומובילה גם שש שנים אחרי הצגתה, בעוד איוניק 6 לא מציגה יתרון מהותי עליה. אם כבר, להיפך – מודל 3 מובילה עליה בביצועים ומוסיפה הנעה כפולה, כשהמחיר זהה."

">">במסלול זה יש פחות רמזורים, אבל יש לא מעט משתנים אחרים המאתגרים את המכוניות. חציית גוש דן הפגישה אותנו עם עומסי הבוקר בכבישים המהירים, בהמשך תוואי משתנה כמו העלייה המתונה והממושכת לערד, והירידות התלולות לצומת הערבה. מהירות הנסיעה נקבעה ל־100 קמ"ש, והשתנתה מעט בהתאם לתנועה והכביש.

אחידות (ככל הניתן)

לאורך כל הדרך היה רכב צלמים שהוביל את השיירה, כך שהוא התמודד עם הרוח. אבל בכל עצירה התחלפו המיקומים, ועד תום המסלול כל רכב הספיק לבלות גם בראש השיירה, גם באמצעה וגם בסופה, באופן יחסית שווה. באותה מידה גם הנהגים התחלפו ביניהם ככל שהיה ניתן.

במהלך הנסיעה עצרנו מעל 10 פעמים, בעיקר כדי שצוות הצילום יספיק להתיישב בכל המכוניות. כמעט בכל העצירות נלקחו מדדי הטווח והאנרגיה בסוללות. לא נציג את כולם כדי לא להעמיס בנתונים מספריים ונתמקד בנתונים הסופיים.

מאחורי השיירה נסע גרר ובאזור אילת הצטרפו עוד שניים. השלושה נועדו לפנות רכב שנאלץ לעצור בכלל שהסוללה התרוקנה לגמרי.

בכל המכוניות: נמדדו לחצי האוויר בצמיגים והותאמו לדרישות היצרן; נבחר מצב הנסיעה 'רגיל'; עוצמת הרגנרציה נקבעה ל'מינימלית'; הטמפרטורה במזגן כוונה ל־21 מעלות, וירדה (בתיאום) ככל שהתקדם היום.

יוצאים לדרך

השעה המאוחרת עזרה לפזר את פקקי הבוקר של אוגוסט שממילא נמוגים יחסית מהר, כך שיכולנו לשמור על אחידות במבנה השיירה בלי שנעקוף או נעקף יותר מידי. אלא שזו יצרה בעיה אחרת: במקום שמש רכה ומלטפת של בוקר ליוותה אותנו מהרגע שנכנסנו למכוניות שמש מאיימת לטגן. הננס הצהוב הזה כבר נמצא כמעט בחצי היום, ובחוץ כבר כעת חום קיץ של 34 מעלות. זו נקודת פתיחה פחות טובה מזו שהייתה לנו במבחן הקודם, אבל לפי החזאים החום באזור הערבה ואילת יהיה קיצוני פחות מאשר בפעם הקודמת. זה כבר עוזר לנו לשמור על קור רוחנו, אבל בעיקר להארכת הניוטרונים החופשיים בסוללה ולטווח.

גם מכוניות חשמליות סובלות מחום וזקוקות לנוזלים עבור קירור הסוללות כל ימות השנה, לא רק בקיץ. הן גם מאפשרות את המיזוג בקיץ וסייעות בחימום חלל הנוסעים בחורף, כי אין משהו אחר שיעשה זאת ברכב חשמלי. נכון לעכשיו אין פתרון אחר בתעשייה, ועד ההמצאה הבאה, גם במכונית חשמלית יש נוזלים שמחייבים בדיקה שגרתית מדי פעם. 

עד ארוחת הצהריים שתוכננה באיזור עין יהב התמונה היתה אופטימית וכמעט כל המכוניות הראו שהן גיבורות, מסוגלות להגיע לאילת. אבל בתום הארוחה התמונה התהפכה, וכבר בקילומטרים הראשונים היה ברור שלא כולם יגיעו. שוב היה זה החום שגרם לאידוי מואץ של אלקטרונים בסוללה. להבדיל מפעם קודמת החום הפעם היה סביר לאזור וסביב 43 מעלות – פעם קודמת פגשנו כאן ב-5 מעלות יותר.

מבחן טווח נסיעה

הגרף מציג את טווח הנסיעה של המכוניות החשמליות שנבחנו, כאשר MG 4 X-Range הובילה עם 445 ק"מ, ואורה 03 הייתה הראשונה לעצור עם 331 ק"מ.

ארבעה נשרו בדרך

ראשונה לפרוש הייתה אורה 03 שלאחר 331 ק"מ ומעט לפני יוטבתה, נצרה ועמדה בצד הדרך. בקילומטרים האחרונים גם המזגן התחיל לגמגם, וכאשר בחוץ כל־כך חם נוצרה לרגע דילמה האם לפתוח חלון או להשאיר את מה שנותר מהאוויר הצונן כלוא בתוך הרכב. בחרנו להשאיר את החלונות סגורים למען האווירודינמיות ולשים מבטחנו בדיאודורנט.

מעט אחרי יוטבתה נעמדו BYD דולפין וק"מ אחד אחריה BYD אטו 3. לשתיהן סוללה כמעט זהה (ראו טבלה) וטווח מוצהר דומה עם יתרון קל של 7 ק"מ לדולפין. למרות זאת אטו 3 הצליח להתעלות מעל אחיו, ולהשיג מעט יותר. 24 ק"מ אחר־כך, גם זיקר X מצא את עצמו ללא חשמל זמין לאחר שעבר 369 ק"מ.

קשה לומר שהופתענו מהתוצאות. למרות שלכולם טווח ראוי הוא עדיין גבולי למסלול זה. בנוסף, כל הארבעה הצליחו לשחזר בין 79% ל־83% מהטווח המוצהר שלהן, וזה נתון סביר בהינתן המסלול והטמפרטורה הגבוהה, שכאמור לא הייתה כה קיצונית כפי שהיה במבחן הקודם.

לוגו החברה

מי הגיע לאילת?

כל היתר הגיעו לאילת ונעמדו לסט צילומים קבוצתי אחרון בלגונה שבגב מלון הרודס באילת. גם בקצה המסלול הטמפרטורה הייתה סבירה בהרבה, 39 מעלות – גם בגלל מזג אוויר נעים יותר (יחסית), גם בגלל השעה, 18:30; שעתיים מאוחר יותר ביחס לפעם הקודמת. ושוב: לירידה בטמפרטורה השפעה ישירה על יעילות הסוללה.

אחרי סשן הצילומים, חזרנו על עקבותינו צפונה באותה מתכונת של נסיעה רציפה על כביש מהיר במהירות החוק. אבל לפני כן ויתרנו על שירותיה של טסלה מודל 3 אחרי שגמעה 383 ק"מ והגיעה לסט הצילומים עם 0% טווח. מבט ברישומים שנעשו לאורך הדרך חושף כי כבר מתחילת היום צריכת האנרגיה שלה הייתה גבוהה יותר, אבל הנתון שבאמת הפתיע הוא שמודל 3 הצליחה לשחזר רק 75% מהטווח המוצהר של היצרנית – הנתון הגרוע במבחן הזה. במבחן הקודם שלנו עם מודל Y הנתון היה טוב משמעותית, ואין לנו הסבר טוב לסיבה שגרמה לפער הכל-כך גדול במכוניות כל־כך דומות, החולקות אותה פלטפורמה, מנועים, סוללות. בנוסף, הדגם שנבחן היה מודל 3 שאחרי מתיחת הפנים עם מערכות מעודכנות ואווירודינמיות משופרת, ואילו מודל Y במבחן הקודם היה לפני חידוש הדגם. 

סמארט #1 הגיעה לאילת עם 2% בסוללה ו־8 ק"מ טווח. היה ספק כמה יצליח להתקדם, אבל הוא הצליח למצות את הטווח ונעמד סופית בשולי הכביש לא הרחק מהיציאה מאילת ולאחר שעבר 390.1 ק"מ. נתון מרשים, אבל שני מרכיבים מרשימים אף יותר: 1. בחיים האמיתיים הוא הצליח לגבור על זיקר X, על אף שהשניים חולקים אותה פלטפורמה, מנועים וסוללות, ועל אף שרשמית לזיקר X טווח גדול יותר. 2. סמארט #1 הוא הרכב עם הטווח האמיתי הקרוב ביותר לזה המוצהר. מרשים. מאוד מרשים. ואם אתם סבורים שזה מקרי, נזכיר כי גם במבחן הקודם, בו בחנו את האח הגדול, סמארט #3, קיבלנו תוצאה מעולה ביחס לטווח המוצהר – וגם אז זה היה טוב יותר מזה שהשיג זיקר 001, על אף השימוש המשותף במכלולים רבים. המסקנה מכך היא שכנראה לסמארט ולזיקר יש חופש פעולה בעריכת תוכנת ניהול המנוע – גם השוני בנתון התאוצה מסגיר זאת – והוא כנראה מעבר לזה הגלוי. בנוסף, ייתכן ופערים אווירודינמיים מקנים לסמארט #1 עדיפות.

חצו את ה־400 ק"מ

נירו הגיע ל־0% בסוללה כאשר מד המרחק הראה 400.2 ק"מ, אבל הכל במכונית התנהל כרגיל אז התעלמנו במופגן והמשכנו בדרכנו. הצלחנו לסחוט מהרכב יותר מ־17 ק"מ עד שנעצר על 417.6 ק"מ. ביצוע מרשים ושחזור של 91% מהטווח המוצהר – נתון שני רק לסמארט #1.

ג'ילי גיאומטרי C היה עד עתה מלך הטווח בכל מבחן השוואתי שביצענו. מתיחת הפנים שעבר הוסיפה לטווח לאחר שיוף קצוות חדים בפן האווירודינמי ושיפור מערך ההנעה (ללא שינוי במנוע ובאנרגיה של הסוללה). אבל משום־מה גיאומטרי C הפסיק לזוז כשנותרו לו 2% בסוללה ולאחר שצבר 425 ק"מ. נתון נאה, שיכול היה להיות טוב יותר אלמלא המגבלה, וכזה שמספיק לו הפעם להתברג רק למקום השני. 

מלך הטווח החדש הוא MG 4 בגרסת X ריינג' שרשם טווח של 445 ק"מ, לאחר שאת 20 הקילומטרים האחרונים עבר כאשר הסוללה מראה 0%. ורק כדי שיובהר, MG מגבילה את הטעינה המהירה בגרסה זו למילוי של עד 97%. אם רוצים להגיע ל־100% בסוללה יש צורך להתחבר לעמדת AC להשלמת הפער. כיוון שהתחלנו את הבוקר בשפיים והיו שם גם עמדות איטיות, זה בדיוק מה שעשינו  – הרי העמדות "המהירות" שבמקום היו סופר־איטיות והעניקו לנו את כל הזמן שבעולם.