12/03/2025
פיתוח בצל מתקפה
תחילה היו אלה מותגי היוקרה, שפנו לטפל במשפחתיות הגדולות לאחר שמחקו את מכוניות הסלון (קטגוריה E) של המותגים העממיים — אופל אומגה, סיטרואן CX/C6, פורד גרנדה, פיג'ו 607; כיום, המשפחתיות הגדולות הנמכרות ביותר באירופה הן של מותגי היוקרה. לאחר מכן הגיע גל רכבי הפנאי הקומפקטיים שהציעו מראה סקסי ואופנתי יותר (וגם יתרונות שימושיים), והשלים נוק אאוט.
ובכל זאת, היצרנים של המותגים העממיים לא רק שאינם מרימים ידיים אלא גם משקיעים רבות במשפחתיות הגדולות שלהם, שהן הגדולות במבחר הדגמים של המותג. הישענות על פלטפורמות משותפות, בייחוד כאלה שמיועדות גם לשוק האמריקאי, שם עדיין מכוניות אלה מגלגלות כמויות, מסייעות להם לצמצם עלויות ולהציג מכוניות מרשימות.
רוח חדשה
וכך, אופל אינסיגניה החדשה שנחתה כאן לאחרונה, והייתה הגורם למבחן השוואתי זה, מבוססת על פלטפורמת E2XX (פיתוח של אפסילון II) של ג'נרל מוטורס — המשמשת גם את שברולט מאליבו. מולה הצבנו את יונדאי סונטה ההיברידית, שחזרה לכאן בגרסה מחודשת ב־2018 — ומיועדת בעיקר לשוק האמריקאי.
שתיהן צריכות להתמודד מול סקודה סופרב שהביאה משב רוח מרענן לפלח הדועך כאשר הוצגה ב־2015 והפכה לאמת מידה בתחום. רבים תהו ב־2001 מדוע נחוצה לסקודה — מותג שפנה במוצהר לצד הזול של עולם הרכב — מכונית שנראית כמו פאסאט מוארכת, ורק מעטים ידעו שלצ'כים הייתה כבר בשנות השלושים סופרב מרשימה.
17 שנים אחרי זו כבר לא בדיחה. הדור השני שהוצג ב־2008 הוכיח שסקודה עקבית והסופרב הגדילה את מכירותיה במכפלות בעוד המתחרים ירדו. הדור השלישי הפיח רוח חיים בקטגוריה בזכות ממדים שהזכירו את מכוניות הסלון ה"עממיות" של פעם, אווירה, אבזור, טכנולוגיה, תמורה — וכמובן המראה הייצוגי, שהפך אותה חביבה על שרים עם מודעות ציבורית, ולא רק בישראל. וכך, אחרי שפלח השוק הזה הוספד, נוצרה לפתע רשימת המתנה ארוכה למשפחתית גדולה.
גם הסונטה הראתה ב־2015 שניתן להכניס חיים חדשים לתחום, גם אצלנו. הסוד שלה בישראל היה המערך ההיברידי שאפשר לה להתברג לקבוצה 2 בדירוג הירוק ולזכות בהקלות במיסוי, ואלה אפשרו מחיר תחרותי למכונית שופעת אבזור. אחרי הפסקה ביבוא ב־2017, חוזרת הסונטה בגרסה מחודשת וחסכונית יותר שהצליחה להידחק שוב לקבוצה 2.
הסופרב והסונטה לא היו שחקניות מסורתיות בתחום שמרני זה לפני עשר שנים, אבל הצליחו להראות שעם מתכון טוב ניתן עדיין לרשום כאן הצלחות. אופל, שרק לפני עשרים שנים עוד שיווקה בארץ מכונית סלון כמו האומגה, נמצאת בתחום המשפחתיות הגדולות הרבה לפני סקודה ויונדאי. אבל חוסר הצלחתה עם הווקטרה לימד אותה שהיא צריכה לאמץ גישה שונה. וכאשר הגיע לכאן הדור השני לאינסיגניה — גדול ומאובזר משמעותית מאשר קודמו — היה ברור שיש לבחון אותה מול המצליחות המקומיות ולראות אם אופל הצליחה לפצח את הסוד ולהביא משהו חדש ומושך לתחום.
וכך יצאנו למסע ארוך שנע בין דרום לצפון, כאשר ברקע מהדהדות שאלות נוספות, ואת התשובות להן מצאנו בסוף המבחן. האם יש עדיין זכות קיום לקטגוריה הזו? האם יש לה ערך מוסף ביחס לכלי הפנאי? האם היא שווה את תוספת המחיר ביחס למשפחתית הרגילה, שגם היא גדלה והשתפרה?
גרסה, רמת גימור, מחיר
המתחרות במבחן זה אינן זולות — למרות שבחרנו בגרסאות המנוע הבסיסיות יותר (בשתיים שיש להן מנועים חזקים יותר) — מכיוון שוויתרנו על רמות האבזור הבסיסיות, ובחנו את המצוידות יותר, אלה המשתלמות יותר ללקוח הפרטי.
מחירה של אופל אינסיניה 1.5 ליטר מתחיל ב־170,000 שקלים ('אנג'וי'), ממשיך ל־190,000 שקלים ('אינוביישן') — ומגיע ל־210,000 שקלים ל'אינוביישן פרמיום' שנבחנה. יונדאי סונטה 2.0 ליטר (גרסה יחידה) מוצעת ב־165,000 שקלים ('פרמיום') — אך זאת שבחנו עולה 180,000 שקלים ('לימיטד'). סקודה סופרב 1.4 ליטר מוצעת מ־167,000 שקלים ('אמבישן') — ומחירה של זו שנבחנה הוא 192,000 שקלים ('סטייל').
אופל אינסיגניה — היפה
כאשר אנחנו נפגשים בתחנת הדלק הדרומית, קרני השמש של אמצע החורף שמלטפות את המכוניות הגדולות מבהירות שהאינסיגניה היא הנאה בחבורה. עם 489 ו־145.5 ס"מ היא הארוכה והנמוכה כאן, רוחבה (186 ס"מ) דומה לזה של היתר — ואלה יוצרים פרופורציות עדיפות. המראה שלה קליל ודינמי יותר ומזכיר מזוויות מסוימות מכוניות קופה־ארבע דלתות גרמניות נכבדות כמו אודי A7.
האינסיגניה מפגינה שאופל התקדמה מאוד בעיצוב והתמקמה במקום טוב. החזית ברורה אך לא מוגזמת, מסגרת שמשות הצד הכסופה מבליטה את הצללית הזורמת, והאחוריים עם הפנסים האופקיים יוצרים מראה רחב ונמוך. תאורות לד נאות מקשטות את החזית בגרסה "שלנו" ואת האחוריים.
האינסיגניה התייצבה כאמור בגרסה המהודרת ביותר, ותא הנוסעים שלה מעוצב היטב עם שימוש נכון בשני גוונים. הקווים הרוחביים בסביבת הנהג יוצרים תחושה שהכל פרוש בפני האוחז בהגה ומתאים היטב לתנוחת הנהיגה. צג המולטימדיה הצבעוני נאה ומודרני, אם כי לא כל פרט בו נוח לתפעול, וחבל שחלק ממערך המיזוג מופעל ממנו. מרכז המחוונים בגרסה זו מוקרן ויש גם תצוגה עילית (מחוונים רגילים ברמות האבזור הזולות). במחוונים צג מידע/תפעול עשיר אבל השימוש בו מסורבל.
האינסיגניה המהודרת שלנו התברכה במושבי ספורט עם תמיכות מתכוונות, וריפוד עור שאינם תקניים ברמות הגימור הפשוטות יותר. המושבים היו נוחים לחלק מהבוחנים ואחרים העירו שמיקום התמיכות לא נוח להם. נהגים גבוהים ייהנו מטווח גדול של הזחת המושב וזה יעניק להם מרווח ראש נאה.
מאחור, התשלום על המראה הספורטיבי הוא מחסור מסוים במרווח הראש (גם בגלל הגג הנפתח, תקני כאן) וכניסה מעט פחות נוחה. אבל מרווח הרגליים גדול מעט מזה שבסונטה והמושבים נעימים. בזכות דלת חמישית שמתרוממת לשחקים, פתח תא המטען הוא הגדול בחבורה, הטעינה נוחה והמבנה והמידות שימושיים.
לאינסיגניה בלימה אוטונומית ותיקון סטייה (שלא תמיד פעל) תקניים, ל'אינוביישן' גם בקרת שיוט אדפטיבית, ול'אינוביישן פרמיום' שלנו גם קריאת תמרורים וניטור שטחים מתים.
יונדאי סונטה — המאובזרת
הסונטה, שהוצגה בארצות הברית ב־2014, היא הוותיקה בשלישייה, וכאשר היא נעצרת לצד האינסיגניה הדבר נראה מיד לעין — ממש כמו העובדה שהיא מכוונת לאמריקה. במקצה השיפורים שעברה ב־2017 נעשה ניסיון ליצור מופע ספורטיבי יותר. מכאן החרטום האגרסיבי, שיחד עם מכסה המנוע המפוסל מזה שבעבר, יוצר מראה בולט יותר — אך גם "מתאמץ" מדי, ובלילה, עם שלל קווי הלד, אפילו מקושקש. גם לאחוריים הופעה ספורטיבית יותר, אך לא כולם אהבו את יחידות התאורה הרעשניות למראה.
לסונטה חסרה אותה הופעה קלסית שיש לאירופאיות, והדבר מוצא ביטוי גם בתא הנוסעים. תנוחת הנהיגה נאותה והמושב חסר תמיכות צד אך נוח. עם זאת, שילוב החומרים והגוונים פחות מזמין ונראה פחות איכותי, חלק מהמתגים מיושנים ומוכרים מדי וגם המחוונים פשוטים. סביבת הנהג עמוסה בלחצנים, חלקם בגלל מערכת 'קונקט' המקומית שאינה משתלבת עם הסביבה. הצג פוגם בהופעה של סביבת הנהג, שגם כך מרשים פחות מזה שבאחרות, וגם העור אינו נראה איכותי במיוחד.
אבל שפע המתגים מכריז שהתפעול קל, ואולי זו גם דרכה של הסונטה לבשר שהיא תפצה באבזור נדיב. בנוסף למפתח חכם וכיוון חשמלי למושב הנהג שיש גם באחרות, היא כוללת גם תאורת לד תקנית, וב'לימיטד' נוספו תפעול חשמלי לכיוון מושב הנוסע, גג זכוכית גדול ואוורור למושבים.
מאחור המושב נמוך ומעט קצר ומעט פשוט. מרווח הרגליים נחות מזה שבאינסיגניה, אך מרווח הראש מעט עדיף. תא המטען הוא הקטן בחבורה ופתח ההטענה צר.
רשימת הציוד הבטיחותי כוללת בלימה אוטונומית, התרעה על סטייה מנתיב אך ללא תיקון, בקרת שיוט אדפטיבית וניטור שטחים מתים מהצדדים ומאחור.
סקודה סופרב — הייצוגית
כאשר הסופרב מצטרפת למפגש היא בולטת מיד בגודלה ובהופעתה הייצוגית. זאת למרות שעם 486 ס"מ היא קצרה במעט מהאינסיגניה, ואילו אורכה וגובהה דומים לאלה של הסונטה. הסופרב מזכירה ברושם שהיא יוצרת את "מכוניות המנהלים" האמיתיות של פעם, בולטת — ופרופורציות נכונות, קווי שבכה מדויקים, וחיתוך מעניין בפנסי החזית עם איתות לד נאה, יוצרים מכונית שנראית מאוד עדכנית.
סביבת הנהג מזמינה בעיצוב מכובד ומגובש. לאחרונה נוסף לו מערך המולטימדיה החדש של קבוצת פולקסווגן, הכולל צג זכוכית גדול ומעבר ללחצני מגע, וגם הוא מוסיף לתחושה היוקרתית. איכות החומרים טובה למגע ובייחוד נראית כזו, הגוונים נאים וריפוד האלקנטרה הבהיר נראה נהדר. תנוחת הנהיגה גבוהה, ועבור נמוכים כמוני היא הטובה בחבורה. מושב הנהג נראה טוב ואיכותי והוא נוח לישיבה, למרות שהבסיס שלו עבורי ארוך מדי.
כיאה למכונית שמיועדת גם למכובדים שיושבים מאחור, לסופרב בקרת אקלים תלת־אזורית עם שליטה בטמפרטורה מאחור, ולזו נוספו שם גם שקעי כוח (כולל 220 וולט). בנוסף, זוהי המכונית המרווחת ביותר מאחור — ובאופן משמעותי. למרות מנהרת גל הינע מוגזמת במרכז, היא גם הטובה להסעת שלישייה מאחור (בגלל תקרה גבוהה) והאווירה כאן היא העשירה ביותר. תא המטען הוא הגדול והשימושי בחבורה ויש לו נעילה חשמלית.
מ־2018, לכל גרסאות הסופרב חבילת בטיחות הכוללת בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעה ותיקון סטייה, וניטור שטחים מתים בצדדים ומאחור.
מנועים, הילוכים — ביצועים וצריכה
חטיבות הכוח בשלוש המכוניות מציגות תפישה שונה. אופל וסקודה נוקטות בגישה אירופאית דומה, וציידו את המכוניות שלהן במנועים קטנים ומוגדשים — 1.5 ליטר, 156 כ"ס ו־1.4 ליטר, 150 כ"ס — אך לאופל, עד לא מזמן ב־GM, תיבה אוטומטית עם שישה הילוכים בעוד שלסקודה דו־מצמדית עם שבעה. לסונטה מנוע 2.0 ליטר אטמוספרי ותיבה אוטומטית עם שישה הילוכים, אך היא נעזרת במנוע חשמלי שמביא הספק משולב של 193 כ"ס.
שילוב זה מקנה לה אופי נסיעה שונה הבולט לטובה בייחוד בעיר, ברגעים השקטים של ההתנעה והזחילה החשמלית הנעימה, ופחות לטובה בתגובות מצערת שאינן תמיד מדויקות במהירות איטית.
בבוחן ההאצות התקשינו לקבל מנצחת ברורה. הסקודה הייתה מהירה במעט מהאופל ביציאה מהמקום, היונדאי התחילה קצת פחות טוב, אבל לקראת 100 קמ"ש עברה קלות את הסקודה. בכל אופן, ההבדלים זניחים, כמו שעולה מהנתונים הרשמיים: אופל, 9.4 שניות; יונדאי, 9.3 שניות; סקודה, 8.6 שניות.
גם בתאוצות הביניים ההבדלים קטנים. לרוב, הסקודה בעלת שבעת ההילוכים מעט עדיפה, בעוד יונדאי ואופל תלויות בהסכמת התיבה לבצע העברת הילוך מהירה. בסונטה הקצב תלוי גם במצב הסוללה, אבל במיטבה היא זריזה מהאופל.
אבל בכביש התחושות שונות מהותית. באינסיגניה יצר המנוע תחושה מחוספסת וצליל צרוד כבר בסל"ד בינוני וזה לווה בהמהום של מכלולי ההנעה. חסרה גם התחושה המתקתקה שיש למנוע שרוצה לטפס מעבר ל־4500 סל"ד. התיבה נעימה אך אינה זריזה ופעמים רבות מגיבה באופן איטי לדרישה להורדת הילוך. בניגוד לסופרב, שופעת אפשרויות הניהוג, לאינסיגניה אין אופציה מפולפלת.
למרות שבתנועה עירונית הסונטה מתנהלת באופן שקט ורגוע, גם בה המנוע נשמע מדי כשמאמצים אותו, אך כאן לפחות הצליל מלווה בדחף נכון. התיבה פועלת היטב כדי לייצר ביצועים טובים, אך התחושה שהבורר מעניק זולה. זה לא מנוע מדהים אבל הוא אפקטיבי, ואינו "מושך" לתנועה איטית כמו בהיברידיות אחרות. מצב 'ספורט' גורם לחטיבת הכוח להיות עצבנית מדי ומצב 'חיסכון' עושה אותה פלגמטית, כך שמצאנו עצמנו נעים לרוב במצב הרגיל.
והסופרב? למרות שעל הנייר חטיבת הכוח שלה היא החלשה בחבורה, המתכון המוכח של פולקסווגן עובד היטב. הסופרב זריזה כשצריך אבל גם רגועה ולא מאומצת במצבים אחרים. התיבה, בייחוד במצב 'ספורט', מגיבה נכון לדרישות הנהג, ועושה את העבודה טוב יותר מאשר האחרות.
בצריכת הדלק הייתה ידה של הסונטה ההיברידית על העליונה: בנהיגה רגועה היא גמעה 18.5 ק"מ/ל' לעומת 16.9 בסופרב ו־14.2 באינסיגניה. הצריכה הממוצעת ביום מגוון הייתה 12.2 ק"מ/ל' בסונטה, 11.0 ק"מ/ל' בסופרב ו־9.1 ק"מ/ל' באינסגיניה.
מתלים, הגה, בלמים — נוחות, התנהגות
בכל הקשור לנוחות נסיעה, הנוסעים באינסיגניה משלמים על ציודה בחישוקי "19 לעומת "17 בסונטה ו־"18 בסופרב. ריסון תנודות המרכב שלה עדיף, אך היא מעבירה באופן מוחשי יותר את חספוס האספלט וגם רעשי הכביש חזקים יותר. היא נוקשה מהשתיים האחרות, בייחוד בעיר, אך מערך המתלים שלה עובד טוב יותר על שיבושים גדולים והיא משתפרת ככל שהמהירות עולה.
הסופרב נעימה יותר, ומעניקה פשרה טובה בין רכות לריסון — נעה יותר על המתלים אבל עושה זאת באופן מעוגל יותר ומעלימה את החספוס. היא מעט פחות טובה מהסונטה על שיבושים קטנים, אך בגדולים מטפלת מעט טוב יותר ומחוץ לעיר היא הנוחה והנעימה בחבורה.
הסונטה מפתיעה לטובה. היא שקטה ומציעה בעיר נוחות טובה, אבל שיבושים גדולים נבלעים מעט פחות טוב, וכך גם מחוץ לעיר. במהירות נמוכה היא שקטה ונוחה אבל מחוץ לעיר הסופרב עדיפה.
כבר בפנייה ראשונה ברור שההתנהגות של הסונטה אינה מגיעה לרמתן של האחרות. היא כבדה יותר, אוחזת פחות ובכבישים מתפתלים פחות נעימה ונחותה מהן ביכולת. ההגה לא מדויק לתחושה והוא כבד מדי במצב 'ספורט'. גם הבלמים, למרות פעולה סבירה ביחס להיברידיות, אינם ברמה של האחרות וחסרים דיוק והדרגתיות.
אופל הבטיחה חדוות נהיגה — ואכן, האינסיגניה היא המהנה בחבורה. היכולת והאחיזה, בייחוד בגרסה סופר־מצוידת זו, גבוהה. היא קלילה מהאחרות ומשנה כיוון באופן נמרץ יותר. עם זאת, לרוב ההגה קל מדי, והמשקל משתפר רק בעומס גבוה, ויחד עם חטיבת כוח פחות נעימה היא אינה מעניקה חווית נהיגה מהנה בהרבה ממה שמציעה הסופרב, שעושה הכל באופן נכון וברור. היא פחות נחושה בכניסה לפניות ובולמת קצת פחות טוב מהאינסיגניה, אבל יכולתה הכוללת טובה.
סוף היום — תשובות וסיכומים
א. על כוס קפה (אחד מרבים) מצאנו תשובות לשאלות הפילוסופיות ביחס לזכות הקיום של המשפחתיות הגדולות, אותן העלינו עם תחילת המבחן; האם הן עדיפות על כלי פנאי במחירים דומים? לדעתנו, בהחלט. לאורך מאות הקילומטרים הן העניקו רמה גבוהה יותר של עידון, נוחות, יכולת דינמית ואיכות. האם היתרון שלהן ביחס למשפחתיות רגילות שווה לפחות 30,000 שקלים? כן. יותר מאשר בעבר הן בולטות ביתרונן עליהן בממדים, בעושר, באווירה ובאיכות הנהיגה והנסיעה. האם כל אלה ישנו את מצבן? כנראה שלא.
ב. ויש גם סיכום. אופל אינסיגניה היא מכונית טובה לכשעצמה, מצוידת היטב, בעלת יכולת דינמית טובה — והעדיפה כאן — יפה ומושכת, אך, בעיקר, לא מעודנת כנדרש ממכונית שכזו.
יונדאי סונטה היא בחירה צרכנית מצוינת. הקלות בשווי ערך, מחיר, צריכת דלק ואחריות ארוכה במיוחד — חמש שנים ועוד שנתיים למערך ההיברידי — הם צד אחד במשוואה הכוללת בצידה השני אבזור עשיר ביותר והתנהלות נעימה בכביש.
ובסוף היום לא היה לנו ספק כי סקודה סופרב מנצחת, שוב, וזאת למרות לקות חמורה בדמות אחריות קצרה במיוחד של שנתיים. הסופרב מעניקה, בפשטות, חוויה כמעט יוקרתית ותחושה של מכונית שרד עם המתכון המוצלח והמוכח של סקודה למרחב, הידור, אבזור והופעה מכובדת. לא לחינם היא מושכת לקוחות רבים שמחפשים תחליף צנוע־תדמית לדגמים מקבילים של מותגי יוקרה.
